על המוזיאון

הביקור במוזיאון לקבוצות של עד שמונה מבקרים. בתשלום ובתיאום מראש בלבד

" ...אנשים חושבים שזכוכית היא קרה ומונוטונית, למעשה הזכוכית דינמית, חיה ומשקפת הרבה חום בתוכה ודרכה..". גדעון פרידמן, אמן הבית במוזיאון הזכוכית ערד.

ומתוך החום של המדבר, קם וצמח לו מוזיאון הזכוכית והוא חי ובועט. המוזיאון הוקם על ידי משפחת פרידמן, אשר פתחה את ליבה וביתה לאומני הזכוכית בארץ ולאוהבי הזכוכית באשר הם. המוזיאון הינו המרכז הארצי לאמנות הזכוכית, ונבנה על מנת להיות מרכז עולמי לתצוגה, לימודים, מידע ומכירה של אמנות הזכוכית.

גדעון החל את עבודתו עם זכוכית בתחילת שנות ה-90. במשך שנים שמר את עבודותיו לעצמו, ולא הראה אף למשפחתו. כשהחליט להסיר את הלוט מאמנותו הייחודית, נדהמו בני המשפחה והחליטו לא להמתין עוד ולהציג את יצירותיו במקום הראוי להן.

 המוזיאון פועל כבר מאז סוף 2004, אך האמן ומשפחתו לא קופאים על השמרים, וממשיכים לעבוד ולשפץ, לחשוב ולפתח המקום בתנופה מתמדת, ויום יבוא ויהיה המרכז העולמי לו שואפת המשפחה.

החזון

האמן גדעון פרידמן

 

גדעון נולד בשנת 1938 בת"א וגדל בה.

בשנת 1961 הגיע לערד במסגרת עבודתו כנגר ונשאר לגור בה.

בהמשך עבד גם כקבלן בניה, והיה אחראי על פרויקטים רבים בעיר.

נשוי לשרה, אב ל-4 ילדים וסב ל-12 נכדים.

גדעון התחיל את קריירת הציור שלו בגיל 16.

אביו היה נגר, ולכן נמשך גם לאמנות הפיסול בעץ ובאבן.

יצר את פסל הבולבוסים בכניסה לערד שהפך עם השנים לסמלה של העיר.

לפני כ-24 שנים החל לעסוק בפיסול בזכוכית ופיתח טכניקות בתחום זה, אותן שאב מעבודתו עם החומרים השונים.

באמצעות אבקה ייחודית שפיתח ותנור שעיצב והתאים לצרכיו,הוא גורם לזכוכית לפעול לפי רצונו.

תולדות חיים

בתחילת שנות התשעים החל גדעון לעסוק באמנות הפיסול בזכוכית בעקבות טיול שערך בפראג, בירת צ'כיה. שם הוא פגש אמני זכוכית שמעבודתם התלהב. כשחזר לישראל למד את היסודות בבית החוגים ברמת גן ועוד בתחילת לימודיו רכש תנור והחל לעבוד. הזכוכית נכנסה בעצמותיו ויש אומרים שהיא זורמת בעורקיו.

הוא ויתר על ציור בשמן ופיסול בחומרים אחרים (כדוגמת פסל האבנים בכניסה לערד) והתמקד רק בזכוכית, במיוחד בטכניקות הפיוזינג, הסלמפינג והדמפינג . גדעון התמחה באמנותו בשיטות הפיוזינג והסלמפינג כ- 15 שנים. בתקופה זו פיתח שיטת עבודה ייחודית, בה הוא יוצר פסלים מזכוכית באמצעות תנור אותו התאים לטכניקה האישית שלו. בחום של 800 מעלות הוא מביא את הזכוכית לפעול כרצונו והיא נכנעת להוראות שלו ולובשת צורה חדשה ומרהיבה.

יצירותיו של גדעון הן תוצר של תכנון ועיצוב יחודי. הוא אינו מניח את הזכוכית סתם כך על התבנית. הוא מעצב אותה, נותן לה צורה ומטביע בה את חותמו בתוך התנור בעודה לוהטת. כך הוא חוסך לעצמו את השימוש במעגלי חימום וקירור מבוקרים כדי להגיע לצורה המבוקשת. עבורו הזכוכית היא החומר האולטימטיבי שמאפשר לו לנווט את האנרגיות שלו ליצירתיות. נדמה שהוא משתמש בזרימה הטבעית של הזכוכית ושולט במרכיביה לצרכיו. גדעון גילה את השימוש באבקה כתבנית, וכך מתאפשרת יצירה של מספר פסלים הדומים אחד לשני אך שונים בזכות השינויים שעוברת האבקה בכל מעגל חימום וקירור.

המפסל בזכוכית, מהיותה שקופה, צריך להיות אמן בשימוש באור וצל. גדעון מנצל את השקיפות המשתנה של הזכוכית בהתאם לעוביה וגווניה ומשתמש בצבע כדי להמחיש את האור והצל ביצירותיו ובכך להעניק להן חיים.

החיים בערד, בצל המדבר, מהווים מקור השראה עיקרי ליצירתו. אמנותו נשאבת כולה מסביבתו. גדעון נוהג לצאת מדי פעם אל המדבר; החום היובש והאבק, השמש היוקדת על הסלעים החשופים וסופות החול, עדרי הגמלים והבדואים עם עדריהם, הם התמצית ולב יצירתו. למרות שהסטודיו שלו ממוקם בביתו, העבודה עם הזכוכית מאפשרת לו להתנסות במסעות לעולמות אחרים. באמצעות דמיונו הפורה הוא יוצר את היצירות המרהיבות.

יצירותיו, מעבר להיותן דקורטיביות, הן בעלות תוכן ועומק המאפשרים למתבונן להיכנס לעולם היצירה הדמיוני והמוחשי גם יחד. עבודותיו מבטאות יכולות מדהימות, יצירותיו מרשימות ומלאות עוצמה.

לדבריו: "פיסול בזכוכית היא אמנות לגיטימית. זהו ענף אמנות ייחודי שאי אפשר להחליפו בחומרים אחרים. לפיסול בזכוכית יופי מיוחד במינו. האור, הצל והצבע מעשירים את דמיונו של המתבונן. עבודת האמן בזכוכית נמדדת ביכולתו של האמן להתמודד עם היופי של החומר, ביכולתו לפקח עליו, ליצור עם הכוח שבזכוכית ולהגיע לדרגות אומנותיות גבוהות. בעבודתי בזכוכית אני מביט בעולם ומבטא את מה שאני רואה באמצעותה: משחקי אור, תנועה, צבעים וצללים. היכולת שלי להפוך זכוכית גולמית ושטוחה לפסל חי שמתקשר עם הצופה ויוצר איתו דיאלוג נותנת לי הרבה נחת וסיפוק, לכן אני מעדיף ליצור בזכוכית.

סיפור אישי
about2.gif